פסק-דין בתיק ע"א 1701/04

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת צבר), מיום 7.7.03 בשני תיקים שאוחדו (ת"א 2752/98 ו-2751/98) שבכל אחד מהם הוגשה תביעה שכנגד. בפסק הדין דחה בית המשפט את שתי התביעות ואת שתי התביעות שכנגד.

1.         הרקע:

(א)        הצדדים הם בני משפחה, המערער 1 (להלן: " המערער"), הוא גיסה של המשיבה 1 (להלן: " המשיבה"), שאחיו ז"ל היה נשוי לה, והמשיבים האחרים הם אחייניו. הצדדים הם בעלים משותפים של נכס מקרקעין.

 (ב)       הסכסוך בין הצדדים נוגע בעיקרו לשני אלה: 

האחד, התחשבנות באשר לדמי שכירות מנכס מקרקעין שבבעלות הצדדים הנמצא ברחוב חפץ חיים 2א' בפתח תקוה (להלן: " הנכס"). בהקשר זה הועלו טענות שלפיהן על צד לשלם למשנהו דמי שימוש עבור חלק מהיחידות שבנכס  ופיצוי בשעור דמי שימוש על כך שנמנעה ההשכרה של יחידות אחרות, עקב סירוב הצד השני לשתף פעולה בהשכרתן. 

השני, פעילות בעסק משותף של סוכנות נסיעות (להלן: " העסק"), המנוהל באמצעות החברות המערערות 2 ו- 3 (להלן: " החברות").

(ג)         המשיבים הגישו שתי תביעות נגד המערערים:

האחת, ת"א 2751/098 (להלן: " התביעה הראשונה") שבה תבעו המשיבים מהמערער לשלם דמי שימוש ראויים עבור דירה בת שלושה חדרים בקומה שניה של הנכס (להלן: " הדירה"). המערער הגיש תביעה שכנגד שבה עתר לחייב את המשיבים בתשלום דמי שכירות עבור הדירה וחנות נוספת בבניין (להלן: " החנות"). לטענתו, מחמת סירוב המשיבה נבצר ממנו להשכיר את שני אלה.

השניה, ת"א 2752/98 (להלן: " התביעה השניה") שבמסגרתה עתרו המשיבים לחייב את המערער והחברות בדמי שימוש בגין משרד בקומה הראשונה של  הנכס (להלן: " המשרד"). המערערים הגישו תביעה שכנגד שבה עתרו לחייב את המשיבה בתשלום הנזקים שנגרמו להם עקב כספים שמשכה שלא כדין מחשבון החברה, המערערת 2, ועקב ירידה ברווחים ופגיעה במוניטין של החברות.

2.         פסק דינו של בית המשפט:

             אלה עיקר ממצאיה של הערכאה הדיונית:

             (א)       עד יולי 1985 נוהלו החברות על-ידי המערער ואחיו המנוח. לאחר פטירת האח - ניהלו את החברות - המערער והמשיבה, ובמרץ 1996 חדלה המשיבה לנהל והמערער המשיך לבדו, למרות התנגדות המשיבים, עד ספטמבר 1999.

                        הן המערער הן המשיבה הקימו חברות אחרות.

(ב)        שני הצדדים כאחד עשו בחברות כבשלהן, לעתים בניגוד לטובתן ובוודאי שלא לטובת הצד האחר. בית המשפט הגיע למסקנה שכל הצדדים תרמו להידרדרות במצב החברות, ואין מקום לחייב דווקא את המשיבה בגין ירידת שווין. בית המשפט הצביע על אותן פעולות שביצע כל אחד מהצדדים, שלא לטובת ועבור החברות.

המשיבה משכה שלא לצורך סכומי כסף מהחברות, ובכללם דמי שכירות עבור השימוש בדירה, ונוסף על כך משכה 57,000 ש"ח מכספי החברות לחשבונה, בתואנה כי זהו כביכול חשבון נאמנות.  היא גבתה שיקים מלקוחות מבלי שאלה הופקדו לאלתר בחשבון החברות. זאת ועוד, סמוך לפני הפסקת פעילותה בחברות, היא הודיעה לפנל חברות התעופה על הפסקת פעילות העסק, ללא  החלטת דירקטוריון החברות ושלא על דעת המערער.

גם המערער הפקיד סכומי כסף השייכים לחברות בחשבון שפתח בבנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: " החשבון בבנק המזרחי"), ולא בחשבון החברות בבנק דיסקונט לישראל בע"מ. לחשבון הנ"ל העביר המערער גם כספי החזר שהתקבלו מרשויות המס עבור החברות ודיבידנדים שהגיעו לחברות מתאגידים שבהם יש להן מניות - נתור ואייר נתור.

 (ג)        שני הצדדים כאחד לא עשו להשכרת השטחים בנכס, ושניהם נושאים באחריות שהנכס לא הושכר. המערער ניסה להשכיר את הדירה רק פעם אחת, ניסיון שנכשל בעקבות אי שיתוף פעולה של המשיבה, ולא הוכחו ניסיונות נוספים של המערער להשכרת הנכס. גם המשיבים לא פעלו כמצופה להשכיר את היחידות בנכס. בית המשפט מצא כי המערער עשה שימוש באחד החדרים בנכס אך לא הוכח שהשימוש נעשה לצורך פרטי ולא לענייני העסק.

(ד)        הצדדים לא הביאו ראיות באשר לדמי השכירות ודמי השימוש הראויים עבור החלקים בנכס שבגינם תבעו דמי שימוש האחד ממשנהו. בית המשפט קבע כי לא ניתן להיעזר לעניין זה בשעור דמי השכירות ששולמו בגין השכרות שטחים אחרים בנכס, וזאת לנוכח ההבדלים בין היחידות שבנכס.

(ה)        כאמור, בנסיבות האלה הגיע בית המשפט למסקנה כי כל אחד מהצדדים תרם להידרדרות מצבן של החברות, כאשר דווקא המערער, שתובע יחד עם החברות את המשיבה בגין הנזקים שגרמה לחברות, היה הראשון שפעל בכספי החברות כבשלו, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.